<h1>ראבי"ה סימן רצ"ט</h1>
<h2>דף קמ.</h2>
אתמר חרדל שלשו מערב שבת למחר אמר רב ממחו ביד ואין ממחו בכלי וכו' אמר מר זוטרא ולית הילכתא ככל הני שמעתתא אלא כי הא דאתמר חרדל שלשו מערב שבת למחר ממחו בין ביד בין בכלי ונותן לתוכו דבש ולא יטרוף אלא מערב שחליים ששחקן מערב שבת למחר נותן לתוכן שמן וחומץ וממשיך לתוכן אמיתא, שהוא [מינט"א], [שום שריסקו מערב שבת למחר נותן לתוכו פול וגריסין] ולא ישחוק אלא מערב וממשיך אמיתא לתוכן. ושמעתי דבירושלמי [פ"ז ה"ב] נמי אוסר למחר למחות את השום משום מגבל, וליתא, דלישנא משמע דבשוחק בשבת מיירי ופולט מעצמו משקה. ונראה הכי, שאם עשאו [רכה] שרי, אי נמי על ידי שינוי [ואפילו] עבה מותר, כד[מפרש] בפרק מי שהחשיך [קנ"ו ע"א] גבי גיבול שתיתא. ולתת לתוכו יין וחומץ שרי כמו בש[חליים], והא דלא קתני לה [בהדיא] כמו בשחליים, משום דאורחיה דממילא נפיק, כדמייתינן בפרק קמא [י"ט ע"א] השום והבוסר שריסקום מבעוד יום וכו'. ובהכי משמע הירושלמי בפרק כלל גדול, [ד]גרסינן ההוא דשחיק תומא כד פריך ברישייא משום דש כד מבחר מקליפותיה משום בורר כד שחיק במדוכתיה משום טוחן, [ולש לא] קאמר כד יהיב ביה משקין, משמע שמעצמן פולטין. ומסיים בירושלמי גמר מלאכה משום מכה בפטיש. וכן קבלתי. עושין אנומלין בשבת ואין עושין אלונתית בשבת וכו'. אין שורין את החילתית בפושרין אבל נותנין לתוך החומץ אין שורין את הכרשינין ואין שפין אותן אבל נותן לתוך הכברה או לתוך הכלכלה אין כוברין [את התבן בכברה ולא יתננו על גבי מקום גבוה בשביל שירד המוץ אבל נוטל הוא בכברה ונותן לתוך האבוס]. והילכתא אין שורין את החילתית אפילו בצונן, דמתניתין [יחידאה היא]. אבל אם שרה מאתמול מותר לשתותו בשבת. ואם שתה יום חמישי ויום ששי מקודם השבת שורה בצונן ומניחו בחמה ושותה, מפני כי סכנת נפשות היא אם לא ישתה.
